סיור בעקבות היהודים של ורשה, מגלה קהילה יהודית גדולה ומפותחת, שנמחקה כליל מעל פני האדמה. קשה להתעלם מההיסטוריה הטראגית של ורשה, שחלקה העיקרי קשור בגורל העם היהודי, אולם העיר משמרת את האירועים למרות שנותרו שרידים מועטים בלבד מאותה תקופה, והיא כולה נבנתה מחדש לאחר המלחמה.

היהודים הגיעו לורשה לראשונה במאה ה15, לאחר גירוש ספרד, והתקבלו ע”י הפולנים באהדה והתיישבו בעיר העתיקה. לאחר הכיבוש הפרוסי של פולין, אסרו השלטונות על היהודים להתיישב בתחומי העיר, והם עברו לרובע פראגה שמעבר לנהר הויסלה, שעד בסוף המאה ה18 היה חלק נפרד מהעיר. ליהודים ניתנו שמות חדשים, כנראה ע”י המשורר, המלחין והסופר הגרמני הופמן, שהיה פקיד העיר, ודאג לשמות הומוריסטיים: יהודים העניים נקראו גולדברג או גולדשטיין, חלקם קיבלו שמות “צמחוניים” – אפלבאום ורוזנבאום, שמות שנפוצו מאוחר יותר בכל העולם.

מסלול בעקבות יהודי ורשה

המסלול הראשון עובר ברובע פראגה, שבגדה הימנית של הויסלה, ומתחיל במוזיאון ורשה שברחוב Targowa 50, ליד שוק רוז’יקייגו, הותיק בשווקי ורשה, שמציע מירקות ופירות ועד שמלות כלה. המוזיאון שוכן בקומפלקס בניינים היסטורי ששימש את הקהילה היהודית ברובע, כבית הספר היהודי ובית כנסת. על אחד מהם אפשר לראות כתובת בעברית. אחד הבניינים – ביתו לשעבר של יאן קריזיזנובסקי – נבנה המאה ה18 והוא בניין המגורים העתיק ביותר ברובע פראגה. הבניין השני, מול השוק, היה בית הכנסת של הקהילה היהודית המקומית.

במוזיאון מוצגת תערוכה קבועה על החיים ברובע, המתארת גם מלאכות שנעלמו מהעולם.
ברחוב Księdza Ignacego Kłopotowskiego‏ 31, צמוד למלון HIT, עומד המקווה שנבנה במקור במאה ה19, ושוב ב1911 ולאחר המלחמה. כאן שכנו משרדי הקהילה היהודית וגן ילדים. רוב החדרים במקווה נשמרו, וכיום שוכן כאן בית ספר תיכון רב לאומי. בפניה ימינה, מיד אחרי המקווה, מגיעים למבנה בסגנון הרנסנס הפולני העתיק, בו שוכן היום תיאטרון הבובות BAJ. על קיר הכניסה קבוע שלט המציין שהבניין הוקם ב1911 ע”י מיכאל ברגסון, שימש כבית ספר, פעוטון ומקלט לילדים יהודים. ב1940 הועברו כל התלמידים לגטו ורשה. מ1953, האולם, שהיה בית הכנסת בעבר, פועל כתיאטרון בובות, וחדרים אחרים כגן ילדים, מרפאה ודירות פרטיות.

חיזרו לפינת הרחוב, ומצד ימין תראו כיכר קטנה ובה פסל של נגני תזמורת. הפסל מייצג תזמורת שכונתית מהימים בהם מוזיקאים הופיעו בחצרות ורשה, בעיקר בשכונת פראגה, וניגנו שירי עם מוכרים. התזמורת מורכבת מכנר, אקורדיוניסט, גיטריסט, נגן באנג’ו ומתופף. סביב הפסל ספסלי ישיבה בהם ניתן לנוח ולהקשיב למוזיקה מאותם ימים. יש לשלוח SMS למספר 7141 עם ההודעה KAPELA ומספר השיר מהרשימה שעל התוף.

המשיכו עם הרחוב ופנו ימינה אל רחוב Sierakowskiego. בבניין הפינתי מס’ 7 שימש כמעונות לסטודנטים היהודיים, שעם השבת בעצמאות לפולין קיבלו שיוויון זכויות ורשות ללמוד באוניברסיטה. הבניין נבנה ב1926, ונחשב בזמנו חדשני ומודרני. הוא שיכן 300 סטודנטים יהודיים. בנוסף לחדרי המגורים, היה במקום אולם הרצאות ע”ש אלברט איינשטיין, חדרי קריאה ומרפאה. אחד הדיירים כאן היה הסטודנט מנחם בגין. כיום משמש הבניין מלון לשוטרים.

בקצה הרחוב בכיוון הנגדי נמצא פארק רחב ידיים ובו גן החיות של ורשה. הגן נוסד ב1928 ובו 5000 בעלי חיים מ500 מינים שונים, ביניהם מינים יחודיים לפולין, כמו דובים חומים וחסידות, ומינים אקזוטיים כמו פילים אפריקאים, ג’ירפות קרנפים, גיבונים, סוגים שונים של ציפורים, זוחלים ודגים טרופיים.
בתוך שטח הגן עומד ביתו של מנהל גן החיות. בזמן מלחמת העולם השניה התגוררו כאן מנהל הגן, יאן זבינסקי, ורעייתו, שפתחו את ביתם והחביאו בו עשרות יהודים מציפורני הנאצים. הזוג קיבל את התואר חסידי אומות העולם. ניתן להזמין סיור בבית בתאום מראש, או לבקר ללא הזמנה בשבת האחרונה בכל חודש, בין השעות 11-15.

בקצה הרובע נמצא בית הקברות היהודי העתיק. הוא נוסד בסוף 1780 עבור התושבים היהודיים של רובע פראגה, שנקברו כאן עד לפרוץ המלחמה. בית הקברות הוחרב ע”י בנאצים, ומצבות ואנדרטאות רבות נשברו ושימשו כאבני בניין. כ 300 מצבות שנמצאו ונאספו רוכזו במרכז בית הקברות, ביניהן של משפחות יהודיות ידועות, כמו ברגסון, ניסנבאום, זוננברג ואחרות.

מסלולי טיול בגטו היהודי בורשה

המסלול השני עוקב אחר חיי היהודים מלאחר כיבוש ורשה ע”י הרוסים ב1815. תחום המחייה של היהודים הוגבל שוב, והם רוכזו מזרחית לעיר העתיקה, באזור שכיום כולו בניה חדשה ואין בו שריד לעבר, מלבד נקודות ציון ואתרי זכרון. הגטו הוא אזור גדול ועמוס אתרים. אפשר ורצוי לחלק את המסלול לשני ימי טיול לפחות, כיוון שבאזור ישנן אטרקציות נוספות, כמו מוזיאונים מעניינים, שווקים ומרכזי קניות גדולים.

נתחיל באזור הצפוני של הגטו. סמוך לתחנת המטרו Ratusz-Arsenal, ברחוב Tłomackie, עומד המוסד להיסטוריה יהודית, ששימש בעבר כספריה והיום הוא מציג תערוכות בנושא ההיסטוריה והאומנות היהודית בגטו. זהו אחד האתרים התרבותיים היהודיים הבודדים שנשתמרו לאחר במלחמה, בתוך אזור הגטו. כאן פרחה הקהילה היהודית המאה ה19, והחיים התרבותיים, החברתיים והדתיים התנהלו סביב בית הכנסת הגדול, שנבנה ב1875 והפך לסמל יהודי ורשה. בבית הכנסת נערכו חגי הקהילה וכאן שרו החזנים הגדולים. במלה”ע ה2 הוא נכלל בשטח הגטו, אולם ב1942, יחד עם הספריה, הוא הוצא מחוץ לגטו ושרד את המרד כמחסן רהיטים. במהלך הקרבות לדיכוי מרד גטו ורשה, הגנרל יורגן סטרופ, שהיה אחראי לדיכוי המרד בגטו, החליט שהרס בית הכנסת יסמל את נצחונו. הבניין הופצץ ב16 במאי 1943, תאריך שהפך לסמל לסיום המרד. כיום מסמן את מקום בית הכנסת מגדל כחול.
רחוב Ludwika Zamenhofa הקרוי ע”ש אחד מראשי הקהילה וממציא שפת האספרנטו, הד”ר זמנהוף, מוביל למוסד החשוב היותר בורשה, הן למבקרים יהודים והן לזרים – המוזיאון להיסטוריה של יהודי ורשה. הוא עומד במקום בו עמד היודנראט, המועצה היהודית שמינו הגרמנים בגטו.  המוזיאון נוסד במטרה להפוך למרכז דיאלוג ושיח, הקמת שכבה חדשה על בסיס משותף בין שתי אומות שבעות טרגדיות וסבל. עיצוב הבניין נבחר בתחרות, בה זכה צוות פיני, שעיצובו מסמל כמה משמעויות:  חזית הזכוכית האחידה מפוצלת ע”י סדק ענק המסמל את חציית ים סוף. חלקי הזכוכית העוטפים את המבנה נושאים את האותיות הלטיניות והעבריות של השם “פולין”, המפורשות כ”פה-לין” – פה אנו נלין.

מול המוזיאון ניצבת האנדרטה לזכר גיבורי הגטו, שעוצבה ע”י נתן רפפורט ונחנכה ביום הזכרון החמישי למרד גטו ורשה. צידה המערבי, “המאבק”, מתאר גברים, נשים וילדים מחזיקים ברימוני יד, רובים ובקבוקי מולוטוב בידיהם, כסמל לגבורת המורדים. הצד השני, “הצעדה למוות”, מייצג את הסבל, העינויים וההרג של הקורבנות. האנדרטה בנויה גושי אבן שהובאו ע”י הגרמנים משבדיה, ויועדו להקמת אנדרטאות הנצחון של הגרמנים והיטלר. הכיכר מול האנדרטה קרויה ע”ש קנצלר גרמניה, ווילי ברנדט, שב1970 ירד על ברכיו לרגלי האנדרטה בבקשת סליחה על פשעי הגרמנים מול העם היהודי.

ברחוב Stawki עמדה תחנת הרכבת ממנה הועברו יהודי הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה. היא כונתה ע”י הגרמנים “מקום הטרנספר” – אומשלגפלאץ. היום ניצבת כאן אנדרטה עם 448 שמות משפחה, מA (אבל) ועד Z (זאנה), חקוקים על הקיר, סמל לאלפי היהודים שנכלאו בגטו, עונו והומתו, וכן פסוק מספר איוב:  “הו, ארץ, אל תכסי על דמי ואל תתני לזעקתי מקום”.  הדרך בין אנדרטת גיבורי הגטו לאומשלגפלאץ מכונה נתיב הזכרון לנרצחים, ולאורכה בלוקים של אבנים שחורות עם שמותיהם.

לאחר הגירוש, עשרות אלפי אנשים נותרו בגטו, חלקם במקומות מחבוא ומסתור, שהחליטו להתקומם ולהלחם. המרד בגטו ורשה החל ב19 באפריל 1943. למורדים היהודים לא היו הציוד או ההכשרה המתאימים, אולם הם היו נחושים לסכן את נפשם ולמרוד. הסוף היה עגום, וב8 במאי 1942 הם התגלו ע”י הגרמנים. חברי הארגון המחתרתי שמו קץ לחייהם בבונקר שברחוב מילה.
מרתף הבניין בפינת רחוב מילה 18 ורחוב Dubois  שימש כמטה תנועת המרי היהודית ומחסה למעל 100 אנשים. כשהתגלה המחבוא ע”י החיילים הגרמנים, החליטו רוב המורדים ששהו במקום, בהנהגת מרדכי אנילביץ’, לשים קץ לחייהם, כמו לוחמי מצדה. לאחר המלחמה ב1946, הוצבה במקום אנדרטה לזכרם, עם כיתוב בפולנית, אנגלית ועברית.

בקצה רחוב מילה נמצא בית הקברות היהודי של ורשה, שנוסד ב1806 והוא אחד הגדולים והפעילים שנותרו בפולין. במהלך מלה”ע ה2 הוא נכלל בשטח הגטו. יש בו מעל 200,000 מצבות, חלקן הגדול בעלות ערך היסטורי ואומנותי רב, ביניהם המוזוליאום של שלושת הסופרים – י.ל פרץ, סימון אנסקי ויעקב דינזון, ופסל קיברה של שחקנית התאטרון יהודי אסתר רחל קמינסקה. בבית הקברות ישנה אנדרטה לזכר יאנוש קורצ’אק, המתארת אותו הולך עם הילדים למחנה ההשמדה.

ממש מול בית הקברות נמצא כולבו גדול למותגי יוקרה, דום מודי קליף, המדגיש את הניגודים החזקים הקיימים בעיר, בין העבר הטראגי והתקופות החשוכות, ובין ההווה והעתיד החי והתוסס של העיר.

ערוב של ישן וחדש בגטו ורשה

הסיור בחלק הדרומי של גטו ורשה מתחיל בתחנת המטרו Świętokrzyska. ברחוב Próżna הסמוך, אחד המקומות הבודדים בו חיו יהודים לפני המלחמה, בו נשמרה האווירה של ורשה הישנה, מתקיים בסוף הקיץ פסטיבל תרבות יהודית “Singer’s Warsaw”   במהלכו מוקרנים על חזיתות הבניינים תמונות מחיי היהודים בימים שלפני המלחמה, במיצג הנקרא “ואני עדיין רואה את פניהם”.
במרחק קצר נמצאת כיכר Grzybowski, בה עומד בית הכנסת נוז’יק, היחיד הפעיל בורשה עוד מלפני תקופת המלחמה. הוא נבנה בין 1898-1902, במהלך המלחמה הפכו אותו הגרמנים לאורווה ומחסן, וכך שרד עם נזקים קלים בלבד. כיום הוא לא רק מקום לתפילה, אלא גם מרכז יהודי תרבותי חשוב, ופתוח לביקורים בימות השבוע, מלבד שבת.
סמוך לבית הכנסת, עומד בית הקהילה, המכונה הבית הלבן בשל צבעו. לפני המלחמה הוא שימש כמרפאה ובית מגורים, וכיום הוא משמש מוסד לשימור המורשת היהודית. במקום קפיטריה כשרה.

פרוץ מלה”ע ה2 סימנה את סוף העולם המוכר עבור יהודי ורשה. שלטונות הכיבוש הורו להם לענוד טלאי צהוב והגדירו את תחום מחייתם. באוקטובר 1940 נוסד הגטו, בו נכלאו 350,000 אנשים שזוהו כיהודים מאחורי חומות.

אחד המקטעים השמורים ביותר של חומת הגטו נמצא ברחוב Waliców , ומולה שרידיה בתים ההרוסים. נקודות ציון נוספות המסמנות את גבולות הגטו מצויינות בלוחיות מתכת על המדרכה, ולוחות מיוחדים עם מפות, תמונות ותיאורים באנגלית ופולנית נמצאים ב 23 נקודות נבחרות.

בהמשכו הנגדי של רחוב ווליקוב, נמצא רחוב Chłodna, שסימל את ההפרדה בין הגטו “הגדול” וגטו ה”קטן”. הרחוב הוצא מתחומי הגטו בשל חשיבותו לתקשורת הגרמנית. כדי לחבר בין שני חלקי הטו, הוקם מעל הרחוב גשר עץ. כיום ישנו באתר מייצג אומנות מיוחד בשם “גשר הזכרון”, המשמר באמצעי מולטימדיה את זכר האירועים הטרגיים.

ביולי 1942 הודיעו הגרמנים על הגירוש הגדול של היהודים למחנות ההשמדה. למשמע החדשות, שם קץ לחייו ראש הקהילה, אדם צ’רניאקוב, שהתגורר בבית מס’ 20, שעדיין עומד במקומו.

צמוד לבית מס’ 22, דחוס בין הבניינים, נמצא אחד הבתים הצרים בעולם. זהו בית חדש מאוד, שנבנה ב2012, ומשמש כמשכן אירוח לאומנים וחלל יצירה. רוחבו בין 72-122 ס”מ, אולם הוא מכיל בתוכו כל מה שבית מגורים זקוק לו: חדר שינה, מטבח, חדר רחצה ופינת עבודה, באופן שממקסם את החלל. אומנים שונים מרחבי העולם הוזמנו לכאן, והראשון שבהם היה אתגר קרת, שמשפחתו הגיעה מוורשה, ועל כן זכה הבית לשם “בית קרת”. ניתן לבקר בבית במועדים מסויימים בלבד.

מקצה רחוב חלודנה, מגיעים לבית היתומים של יאנוש קורצ’אק, רופא, מורה וסופר, מחבר ספרי ילדים, ודמות מוכרת בקהילה. הד”ר הזקן, כפי שכונה ע”י תלמידיו, ניהל את בית היתומים שנפתח ב1912. לאחר הקמת הגטו, עבר בית היתומים לרחוב Chłodna  33 ומאוחר יותר לרחוב Śliska, במקום בו נמצא היום פארק. בתחילת אוגוסט 1942 נלקחו הילדים יחד עם מורם לאומשלגפלאץ ומשם נשלחו למחנה המוות טרבלינקה. בחצר בית היתומים ישנה אנדרטה לזכרו.

כדי להפיג את התחושות הכבדות, אפשר לחזור לקרבת בית הכנסת, שם נמצא היכל התרבות והמדע, הבניין הגבוה ביותר בורשה ובפולין כולה המתנשא ל237 מ’ (42 קומות), ובו 3000 חדרים, ביניהם משרדים, מטות הנהלה של מוסדות שונים, שתי אוניברסיטאות פרטיות והאקדמיה הפולנית למדעים. ההיכל נבנה בין 1952-55 כמתנה מהעם הסובייטי לאומה הפולנית ע”י יוסף סטלין, ובשנת 2000 נקבע על המגדל בשעון השני בגודלו באירופה, שפניו בקוטר 6 מ’. בתוך הבניין ישנם כמה מוזיאונים, ביניהם מוזיאון האבולוציה, המוזיאון מציג את התפתחות החיים על כדור הארץ ואוסף טורפים ממקומות שונים העולם עם טרפם, ומוזיאון המדע והתעשיה, המציג  מציג אוסף מכוניות, אופנועים ואופניים עתיקים, תערוכה המוקדשת להתפתחות המחשבים, הנדסת החלל, והאניגמה – מכונת פענח הקודים של ההצפנה הגרמנית ממלה”ע ה2. בקומה ה30 של המגדל, בגובה 114 מ’ מעל הקרקע, ישנה מרפסת תצפית גדולה ממנה נשקף נוף העיר.

לרגלי המגדל נמצא קניון זלוטה טראסי, אחד ממרכזי הקניות הגדולים בעיר, בעיצוב פנים אולטרה-מודרני עם מזרקה מתוחכמת בחזית, הכולל 200 חנויות, מעל 30 מסעדות ובתי קפה, קולנוע וחדר כושר. מקום נפלא לסיים בו יום טיול.

 

נעים להכיר – אני איילת, יועצת ומתכננת טיולים לחו”ל בהתאמה אישית, לאנשים שאוהבים לטייל לבד ושהכל יהיה מאורגן. 
אני מתמחה בתכנון טיולים לזוגות, משפחות וקבוצות קטנות, באירופה וארה”ב, ומתאימה את אופי הטיול, האתרים והאטרקציות לסגנון הטיול שאתם מחפשים, ההרכב בו אתם נוסעים, התקציב שלכם ואם יש צרכים מיוחדים (כשרות, שבת, אלרגיות או מוגבלויות).
המטיילים שלי מקבלים קובץ מפורט לכל יום טיול, עם ציוני כתובות מדוייקות לWAZE והוראות נסיעה ברכב או בתחבורה ציבורית, פירוט שעות פתיחה ומחירים של האתרים, טיפים והמלצות שעוזרים בהתנהלות בטיול באופן עצמאי, וכדי שלא תלכו איבוד. 

להכרות עם מקומות נוספים לטיול, בילוי וקניות בורשה – לחצו כאן

רוצים לשמוע על עוד מקומות טיול מעניינים?

מעוניינים בתכנית טיול בהתאמה אישית?

 חייגו 054-7447671  

איילת המטיילת – ייעוץ ותכנון טיולים בחו”ל