הדרך הטובה ביותר לזכור טיול היא לנהל יומן מסע, כזה שישאר כמזכרת לעד
לפני כמה שנים, שהילדים עוד היו קטנים, השארנו אותם עם סבא-סבתא ונסענו לאיטליה, להגשים חלום ולטייל בפעם הראשונה במדינה היפיפייה והקסומה הזו. מבחינתי, איטליה היא היעד האולטימטיבי, כי יש בה הכל מהכל: נופים וטבע, תרבות והיסטוריה, אומנות וארכיאולוגיה, אוכל וחיים טובים.
במהלך הטיול כתבתי יומן מסע, בו סיפרתי ותיארתי לילדים את החוויות שלנו. שמרתי את היומן הרבה שנים, ולפני כמה זמן מצאתי אותו לקראתי בו שוב. הזכרונות עלו, חיים וחזקים, בזכות הרשימות המפורטות.
מכיוון שלא הרבה השתנה באיטליה במהלך השנים, והקולוסיאום ומגדל פיזה עדיין עומדים בדיוק איפה שהשארנו אותם, אפשר להכין טיול מדוייק בעקבות זה המתואר כאן.
סדר המסע
4 ימים ראשונים בילינו ברומא. מכיוון שחזרתי על הטיול הזה לאחרונה, וסיפרתי עליו לפרטים (לקריאה לחצו כאן), אדלג על הקטע הזה.
בתום הימים ברומא, שכרנו רכב ויצאנו לכיוון טוסקנה. משם הצפנו לונציה, טיילנו באגמי הצפון – גארדה, איזאו, קומו ומאג’ורה וסיימנו במילאנו.
בסך הכל טיילנו 16 יום, כשאת המלונות מצאנו על הדרך, בלי הרבה תכנון מראש. כיוון שטיילנו מחוץ לעונה, רק כזוג והתגמשנו בדרישות, לא נתקלנו בקשיים מיוחדים, למרות שכמה פעמים מצאנו את עצמנו מתרחקים מהמקום שתכננו להיות בו, בגלל שלא היה מקום לינה קרוב. זו רק היתה סיבה לחזור שוב למקומות שפספסנו בטיולים הבאים…
מכאן והלאה אביא את הדברים כלשונם, כפי שכתבתי ביומן המסע עצמו.
תחילת המסע – איך ניסן מיקרה הופכת למרצדס
היום יצאנו מרומא לכיוון צפון איטליה. בבוקר הלכנו לסוכנות הרכב כדי לקחת את האוטו. הזמנו אוטו קטן וכל הזמן חשבנו אם יכנסו המזוודות או לא. כשהגענו לסוכנות, הפקידה בדקה ובדקה, התקשרה כמה פעמים לברר ודיברה עם פקיד נוסף. לא הבנו כלום, כי הכל באיטלקית. בסוף שאלתי אותה אם יש בעיה, והיא אמרה שיש הרבה מכוניות במוסך והם מחפשים את הרכב שלנו. אחרי עוד כמה טלפונים, היא אמרה שאנחנו נקבל אוטו אחר, כי אין את האוטו שהזמנו. במקומו קיבלנו מרצדס גדולה, חדשה לגמרי ומשוכללת. מרוב חששות איך יכנסו המזוודות, עכשו הן נכנסו בשכיבה אחת ליד השניה ועד נשאר מקום. עכשו אנחנו מפחדים שיקרה משהו לאוטו, כי הוא מאוד יקר…
סוף סוף יצאנו מרומא, הדרך יפה והכל ירוק בהיר עם הרבה שדות וחורשות וביניהם בתים וחוות, כפרים וערים על ההרים. נסענו לעיירה קטנה בשם אסיזי, הנמצאת על הר. בנה אותה נזיר בשם פרנצ’יסקו הקדוש (סן פרנציסקו), שהקים מנזר וכנסיה יפים וגדולים, עם הרבה ציורי קיר. המנזר שייך לנזירים הפרנציסקנים, שהולכים לגלימות חומות עם כובע (קפוצ’ון) וחגורה מחבל שבקצה שלה 3 קשרים, שמסלים את ישו, האלוהים והנצרות.
הדרך מהחניה שמחוץ לעיר ועד הכנסיה עוברת בסמטאות הצרות והיפות של אסיזי. יש עליות תלולות וירידות תלולות, והדרך קצת קשה לפעמים, אבל יפה. העיר מוקפת חומה, ומאחוריה נשקף נוף מדהים של העמק, הכפרים וההרים.
מסע בטוסקנה היפה
המשכנו לסיינה, והגענו לפנות ערב. החנינו החניון ליד העיר העתיקה ושוטטנו ברגל כדי למצוא מלון. לא היתה לנו מפה וקצת הלכנו לאיבוד בסמטאות הצרות והמפותלות. בסוף מצאנו מלון קטן בשם Albergo Cannon D’Oro השוכן בבניין עתיק מאוד, שהסתבר שהוא די קרוב לחניה שלנו, אבל אסור היה לחנות שם. סיירנו קצת בעיר ואכלנו ארוחת ערב טוסקנית טובה במסעדה מצויינת ממש מול החלון של המלון –Ristorante Il Biondo.
למחרת התעוררנו בסיינה במלון העתיק שלנו. אחרות הבוקר היתה בחדר שהתקרה שלו עם קשתות אבן, וממש הרגשנו כמו בימי הביניים. בכלל, כל האווירה הסיינה היא עתיקה. הרחובות הצרים והמפותלים, מרוצפים באריחי אבן ובצידם בניינים ישנים מאוד. רק החנויות ורעש התיירים ולפעמים איזו מכונית מזדמנת מחזירים אותנו לזמן הזה.
טיילנו בעיר העתיקה, והפעם עם מפה, כדי שלא נלך לאיבוד, ובכל זאת אני אבדתי את הכיוון. הגענו לכיכר המרכזית שנקראת פלאציו איל קאמפו. מסביב לכיכר יש חנויות ובתי קפה רבים. הכיכר היא בצורת חצי עיגול שיורד למרכז, מול בית העיריה העתיק. מסביבה יש ארמונות ובתים ישנים. בכל שנה נערך בכיכר מרוץ סוסים שבו מחרות קבוצות מהעיר סיינה. לכל קבוצה יש דגל ותלבושת צבעוניים משלה. המון אנשים מתאספים בכיכר ובבניינים מסביב לצפות במרוץ, שנקרא פלאיו. הקבוצה שמנצחת מזמינה את כל הקבוצות האחרות לחגיגה גדולה.
כמו בכל עיר באיטליה, ישנה הפיאצה המרכזית – הכיכר, וישנה הכנסיה – הדואומו. הכנסיה של סיינה מאוד מיוחדת ויפה. היא בנויה משיש שחור ולבן, בפסים לרוחב. הכנסיה ענקית ובפנים שי פסלים רבים מסביב ועל התקרה יש ציורי כוכבים ושמים כחולים. על הקשתות מתחתן על הכרכובים יש פסלי קדושים. הרצפה מקושטת בתמונות עשויות יש וגם הכניסה עשירה בפסלים. מאחורי הכנסיה מדרגות המובילות לבית טבילה יפה, שגם הוא מקושט ומצוייר. אגן הטבילה, שבו יש מים קדושים, מוקף בתחריטי נחושת המתארים תמונות מחיי ישו ומהתנ”ך.
מה זה בית טבילה? בנוצרי נוהגים להתיז מים על התינוקות שנולדים, או אדם שהתנצר, לזכר ישו שטבל בירדן לטיהור החטאים שלו. לכן בכל כנסיה יש כיורים עם מים לטבילה, ובכנסיות העתיקות יש בית טבילה מיוחד, בו עורכים את הטקסים הללו.
עזבנו את סיינה ונסענו דרך הנופים הכפריים המשגעים של טוסקנה לעיירה סן ג’ימיניאנו. הנוף פשוט מטריף: שדות ירוקים יפים, חוות מבודדות מנקדות את האופק, יערות וכרמים. הדרך מתפתלת, עולה על גבעות ויורדת. חבל שהיה קצת קר וירד גשם.
הגענו לסן ג’ימיניאנו לקראת הצהרים. זו עיירה מאוד עתיקה, כמו סיננה, אבל קטנה יותר. היא מוקפת חומה, ובתוכה סמטאות עם ארמונות ובתים יפים. המיוחד בה הם המגדלים, אותם בנו האצילים כדי להראות את העושר והמעמד שלהם. בעבר היו 72 מגדלים, אולם היום נשארו רק 14.
טיילנו בסמטאות עד לכיכר הכפר, שבמרכזה עומדת באר עתיקה ויפה. הסמטאות מאוד ציוריות, וחלקן מובילות לבתים של אנשים שגרים פה. המיוחד בערים העתיקות הם הסימנים לחיים פעם: על הקירות יש טבעות ברזל, שאליהם קשרו את הסוסים, ויש מקומות לתקיעת לפידים שהאירו את הרחובות בחושך.
אכלנו במסעדה קטנה, באווירה של ימי הביניים, אוכל טוסקני טיפוסי – מרק שעועית וגריסים וצלי בשר צבי ברוטב שוקולד. מאוד מעניין וטעים.
מסע אומנותי בפירנצה
המשכנו לפירנצה, העיר המרכזית של מחוז טוסקנה. הגענו לתחנת הרכבת, שם יש משרד לתיירים, שמוצא בית מלון. קיבלנו מלון קטן ונחמד ליד הנהר וקרוב לאתרים המעניינים. הכי חשוב שיש לו חניה לאוטו, כי קשה למצוא מקומות חניה בערים ולפעמים צריך לשלם.
שוב אנחנו בעיר הגדולה, ופירנצה באמת עיר גדולה, אבל רוב האתרים שלה נמצאים קרוב זה לזה. כדי לראות איפה הכל ממוקם ואיפה אנחנו נמצאים, טיפסנו על הבוקר לגבעת מיכאלאנג’לו. זה טיפוס תלול ומאומץ, אבל היה שווה. במעלה הגבעה ישנה כיכר עם פסל דוד במרכזה (אחד מכמה בעיר) וממנה נשקף נוף נפלא של העיר: הגגות והמגדלים המפורסמים של פירנצה, הנהר והסמטאות. אחרי שאיתרנו את המקומות שעל המפה בשטח, ירדנו חזרה לגדת הנהר. כמובן שהירידה הרבה יותר קלה מהעליה.
חצינו את הנהר והגענו לגלריה אופיצי. רצינו להכנס אבל היה תור ענקי, והחלטנו להמשיך בטיול ולחזור בצהרים. המשכנו לגשר המפורסם של פירנצה – פונטה וקיו – הדשר הזקן. הגשר הזה נבנה לפני כמעט 1000 שנה מעץ, אבל נהרס בשיטפון לפני 700 שנה. אח”כ ביקשו להקים גשר חדש, אבל מפואר וחזק יותר. הגשר מורכב מ3 קשתות רחבות ועליו חנויות משני הצדדים, בהן מוכרים בעיקר תכשיטים וכלי זהב. הגשר מאוד מפורסם וידוע, ואפילו במלחמה, כשהפציצו את כל הגשרים, השאירו את הגשר ללא פגע.
משם חזרנו לגלריה אופיצי, אבל התור לא התקדם.
ברחבה שבאופיצי ישנם פסלים רבים של אנשים מפורסמים בפעלו בפירנצה וטוסקנה: גלילאו גליליי, הפסל דונטלו, הסופר דנטה, ליאונרדו דה וינצ’י ורבים אחרים. אומנים רבים נאספים כאן, מציגים ציורים למכירה או מציגים קטעי פנטומימה.
בקצה הרחבה מגיעים לכיכר גדולה – כיכר הסניוריה. הכיכר מוקפת ארמונות בהם גרו האצילים של פירנצה לפני 700-800 שנים. יש גם פסלים רבים ומזרקה, כמובן.
מהכיכר נכנסים לארמון וקיו, שהיה שייך למשפחה הכי חשובה בפירנצה באותה תקופה- משפחת מדיצ’י. בכניסה חצר מרובעת שבמרכזה מזרקה וסביבה שדרת עמודים עם תקרה מקושטת. החצר מובילה לרחבה נוספת וממנה עולות מדרגות לארמון, לתוך אולם ענק עם תקרה גבוהה ומפוארת, ספלים של מיכאל אנג’לו וציורי קיר עצומים. באולם הזה קיבלו בני מדיצ’י את המבקרים. משם עוברים לחדרי המשפחה, שמקושטים בציורי קיר ותקרה ורהיטים מפוארים. בראש הארמון יש מגדל גבוה שלא טיפסנו אליו.
יצאנו שוב לכיכר הגדולה, והמשכנו לארמון נוסף מאותה תקופה – ארמון בארג’לו. בארמון הזה שוכן עכשו מוזיאון אומנות, ובחצרו המרובעת יש תבליטים מחרס, שיש ואבן. באולמות מוצגים פסלים, ציורים, כלים, תכשיטים, כלי נשק ומטבעות מתקופת האבירים בימי הביניים והרנסנס.
ברחובות שלדי הארמון יש בתים בני 800 שנה, סמטאות צרות המובילות למקום הכי יפה בפירנצה – כיכר הדואומו – הכנסיה הגדולה. המון אנשים, מקומיים ותיירים, מטיילים ברחובות.
הדואומו הוא מבנה מרשים וגדול, שאי אפשר לתאר במילים את יופיו. גם בתמונות לא מצליחות להעביר את היופי, וחייבים לראות אותו בעיניים. הוא בנוי שיש ירוק, ורוד ולבן, והוא ע-נ-ק! בפתח יש 3 דלתות ברונזה מקושטות בפסלים ופיתוחים. מעל יש כיפה אדומה וגבוהה. אבל – כמו ששמנו לב בכל איטליה – אם הכנסיה יפה מבחוץ, היא די פשוטה בפנים, וההיפך. תוך הדואומו הקירות והתקרה הגבוה ה חלקים ולא מיוחדים. יש כמה חלונות עם זכוכית צבעונית וקצת ציורי קיר, אבל עיקר היופי הוא בחוץ.
מול הכנסיה יש בית טבילה מיוחד ויפה. גם הוא בנוי שיש באותם צבעים, ובתוכו תקרת פסיפס המתארת את חיי ישו וסיפורי תורה. לבית הטבילה יש 3 דלתות בצדדים, כל אחת מעוטרת בתבליטים מרשימים ומורכבים.
מבנה נוסף במתחם הוא מגדל הפעמונים הצמוד לכנסיה, וגם הוא עשוי שיש ופסלים. כל המבנים יפים מאוד גדולים מאוד ומרשימים מאוד.
חזרנו לכיכר הגדולה ולגלריה אופיצי, לראות מה קורה בחוץ. התור התקצר, אב לאחרי שחיכינו 45 דקות, החלטנו לוותר ולבוא למחרת, כי שעת הסגירה כבר התקרבה, וגם הרגליים כבר כאבו…
כדי להכנס לגלריה אופיצי, הזדרזנו בבוקר להתארגן והלכנו ישר לשם. כמובן שכבר היה תור וחיכינו שעתיים כדי להכנס פנימה. גם בפנים, אחרי שקונים כרטיסים, צריך לחכות עוד שעה בתור, כי בכל פעם מכניסים רק 780 איש. כבר לא בטוח שהיה שווה לחכות. הלך לנו רוב הבוקר רק על התור המתיש והארוך. נכנסנו רק ב 12:30 בערך.
המוזיאון כולל יצירות רבות מאוד של פסלים, רישומים וציורים של הרבה אומנים מפורסמים כמו בונטלו, מיכאלאנג’לו, ליאונרדו דה וינצ’י, רמברנט ובוטיצ’לי. יש שם כמה שאנחנו מכירים מספרי האומנות והיה מעניין לראות אותם במציאות.
אחרי הצהרים הסתובבנו ברחובות העיר, כדי להספיק לראות מקומות נוספים. העיר מלאה ארמונות ובניינים עתיקים של האצילים, והאנשים החשובים של העיר לפני מאות שנים. בכל פינה יש פלאצו (ארמון), שהיום חלקם מוזיאונים, חלקם מלונות, חלקם משרדי העיריה או הממשלה.
יש גם הרבה כנסיות יפות בפירנצה, מלבד הדואומו: סנטה מריה נובלה היא כנסיה יפה מבחוץ ובפנים. יש בה ציורים רבים, ציורי קיר וספלים. בכיכר מול מול הכנסיה ישנה מזרקה יפה ושני עמודי אבן שסימלו את מסלול מירוצי הכרכרות שנערכו כאן לפני 400 שנה. כל עמוד מונח על 4 פסלי צבים.
כנסיית סן לורנצו היא העתיקה בעיר, ונבנתה לפני 1000 שנים. סביב הכנסיה מתקיים השוק העירוני, וכיוון שהתעכבנו בדוכנים בחיפוש חליפות כדורגל, לא נכנסנו פנימה. בפנים קבורים האצילים ובני משפחת מדיצ’י.
עברנו גם בכנסיה שמבחוץ אינה מרשימה, אבל בפנים (כמו בכלל) היא מכוסה ציורים מרהיבים – כנסיית סנטימימה אנונצ’יאטה. הכנסיה נמצאת בכיכר שבמרכזה פסל פרדיננדו מבית מדיצ’י רכוב על סוס ושתי מזרקות נחמדות. מסביב לכיכר יש שורות עמודים ומעליהם איורים של תינוקות-מלאכים.
בית הכנסת של פירנצה נראה מבחוץ כמו כנסיה, ורק הכתובות בעברית ולוחות הברית מבדילים אותו. כיוון שהגענו מאוחר מידי, לא יכולנו להכנס.
במרחק קצר משם נמצאת הכנסיה הגדולה והיפה של סנטה קרוצ’ה. בפנים נמצאים קבריהם של מיכאלאנג’לו, גלילאו גליליי והמלחין רוסיני. מבחוץ, הכנסיה מפוארת לא פחות ובראשה יש מגן דוד.
ישבנו לאכול אחרות ערב במסעדה קטנה וביתית, שבה מגישים אוכל אופייני לאזור הזה של איטליה – טוסקנה. אכלנו מרק ירקות עשיר ותבשיל עגבניות עם שום ושמן זית, למנה עיקרית התחלקנו בסטייק ענקי, עסיסי ומעולה, שמטוגן בשמן זית, וקינחו בעוגות טוסקניות מסורתיות. היה פשוט מעולה!
פיזה היא לא רק מגדל עקום
המגדל של פיזה באמת עקום! אבל חוץ מהמגדל, יש בפיזה עוד דברים מעניינים. המגדל נמצא באזור העיר העתיקה, בשטח גדול עם דשא ירוק ויפה, יחד עם עוד 3 מבנים חשובים נוספים: כנסיה, מנזר ובית טבילה. כולם בנויים משיש לבן ומקושטים בעמודים דקים ופסלים. נראה כאילו תכנן אותם אדם אחד, אבל למעשה הם תוכננו ע”י אנשים שונים, בתקופות שונות, ששמרו על אותו סגנון.
קודם כל נכנסנו לכנסי. היא יפה גם מבפנים, יש בה ציורים ענקיים על הקירות, פסיפס מוזהב על התקרה, דוכן מטיף יפיפה עשוי שיש עם תבליטים עליו, רצפת פסיפס באולם המרכזי, ומעל הכל תלויה המטוטלת של גלילאו גליליי, שבעזרתה גילה שקיים כח הכובד, שמושך אותנו לארץ, כדי שלא נרחף באויר.
מאחורי הכנסיה נמצא בית הטבילה העגול. הוא מקושט מבחוץ בפסלים יפים של קדושים. בפנים הוא צנוע, יש בו חלונות צבעוניים יפים ואגן טבילה עם פסיפס ופסל של רועה.
המנזר הוא מבנה מאורך שבנוי סביב פיסת דשא קטנה הצומח על אדמה שהביאו הצלבנים ממסעם אל ארץ הקודש וירושלים, המקום בו מת ישו. מסביב יש מסדרון רובע ארוך ורחב, שבו פסלים וקברים של אנשים חשובים ומפורסמים שהי תושבי פיזה.
אבל הכי מעניין הוא המגדל הנטוי. הוא קשור בכבלים עבים למשקולות גדולות שמחזיקות אותו. עובדים מתחתיו ומנסים לייצב אותו, כי הוא ממשיך לשקוע כל הזמן ומפחדים שיתמוטט. אסור היה לעלות עליו.
ליד כל השטח יש שוק קטן למזכרות וקשקושים.
משם נסענו דרך כפרים ונופים יפים לעיירה אחרת, שנקראת לוקה במרכז העיירה יש עיר עתיקה המוקפת כולה חומה, ובפנים היא נשמרה כמו בימי הביניים. היא מזכירה את סיינה, אבל שקטה יותר ומשופצת. הסתובבנו בסמטאות יפות וצרות, בין כנסיות עתיקות, והקתדרלה היפה. אחת הכיכרות היא אליפטית, ובה היה בעבר אמפיתיאטרון, נהרס וסביבו נבנו בתי מגורים. מידי יום מתקיים במקום שוק פרחים רייחני.
המשך בחלק השני
להורדת מסלולי טיול באיטליה – לחצו כאן
לתכנון טיול באיטליה בהתאמה אישית חייגו 054-7447671