לא הרחק מצ’ק פוינט צ’רלי, במרחק הליכה קצרה, נמצא המוזיאון היהודי. שלא כמו בערים אחרות, בהם יש מוזיאון המוקדש כולו לנושא השואה, המוזיאון היהודי של ברלין נוגע – לא נוגע בה. עיצוב המבנה והכניסה התת קרקעית מצייגים את המעבר מאור לחושך ותחושת הקירות הסוגרים על הנכנסים, כמו קירות הגטו והתקופה החשוכה של השואה. אבל עיקר התערוכות מתייחסות לתרבות היהודית, המנהגים, המסורות, שמות וקהילות גרמניות ואירופאיות מפוארות שאינן עוד. הנגיעה הממשית בתקופת השלטון הנאצי, מלחמת העולם השניה וההשמדה היא מרומזת בלבד, זהירה וכמעט נעלמת מהעין. כאילו מפחדים לעורר שדים מתרדמתם.

 

כדי להקל קצת על תחושת הכבדות שמשרה המוזיאון, המשכנו משם לכיכר ז’רנדרמרקט הענקית, הרחבה בה מתקיים שוק חג המולד הגדול ביותר בעיר מאמצע חודש נובמבר. משני צידי הכיכר, שתי כנסיות זהות, הגרמנית והצרפתית, ובמרכז הקונצרט-האוס. הכל כמובן משוחזר במדוייק, לאחר ההפצצות המסיביות שהרסו את ברלין כליל.

 

ברחוב פרידריכשטראסה הסמוך נמצאים בתי הכולבו וחנויות היוקרה – גאלרי לאפייט, גוצ’י, רופלקס ועוד. וגם חנות השוקולד שבה פסלי ענק של אתרים, אישים ועוגות שוקולד מופלאות – הכל על טהרת המתוק-מתוק הזה.

 

טיילנו לאורך פרידריכשטראסה המוביל לשדרת אונטר דר לינדן היוקרתית, ומשם הובילו אותנו רגלינו לאזור הבילויים, החנויות והמסעדות של הקשה הופה. כאן, בין החצרות המחוברות ביניהן במעברים, חיו פעם יהודים רבים. עדות לכך מציגים אבני הנגף, לוחות פליז קטנים, בפתחי בתים שהיו שייכים ליהודים, ועליהם שמות הדיירים ושנת שילוחם למחנות המוות.

 

 

 

היום האזור שוקק חיים, בוטיקים ססגוניים, מסעדות וגלריות, אבל באחת החצרות, בצילו של עץ תות ענק, ישבנו והבטנו על המרפסות שמעלינו, ולא יכולנו שלא להרהר בעבר. מה ראה העץ? מה יכול היה לספר לו דיבר? בעיני רוחנו ראינו את הילדים היהודים משחקים, האמהות תולות את הכביסה, והחיים לפני עשרות שנים נראו כל כך אחרים מהיום…

 

ממש מעבר לפינה, באחת החצרות, נמצא בית המלאכה לעיוורים של אוטו ווידט. מוסד שהעסיק בזמן המלחמה עשרות יהודים, עיוורים ונכים, בתפירה ובנייה של מברשות ומטאטאים, ובכך הציל את חייהם. במוזיאון הקטן והנחבא עומדות מכונות התפירה ותמונות הפועלים ניבטות מהקירות הדוממים.

מהחלון נשקף קיר גרפיטי צבעוני, המוביל למייצג פסלים נעים מודרני ומרתק, שללא ספק מושך קהל רב יותר מאשר בית המלאכה.

 

מאחורי החומה נמצא בית העלין הישן של הרובע היהודי, ובו מצבות בנות מאות שנים, מכוסות טחב, מטפסים ועלים שנשרו. בפתח בית העלמין אנדרטה המתארת את הילדים הרעבים ושדופים של הגטו.

לא הרחק משם, נמצא בית הכנסת הגדול. מבנה מפואר עם כיפה מוזהבת מרשימה, שחזיתו בסגנון ספרדי-מורי. גם בפנים הגודל מרשים ביותר, אולם כשחוצים את המבנה ומביטים לחצר השוממת, מבינים שזוהי רק המבואה למה שהיה פעם אולם ענק של מתפללים, שנהרס והוחרב. בתצוגה שבחדרים העליונים חפצי יודאיקה, מסמכים ורשימות זיכרון צפופות של אלפי שמות הנספים מהקהילה הברלינאית המפוארת.

בחצר הריקה מסומנים המיקומים של עמודי התמך באולם הראשי ושמונה עמודי ברזל מציינים את מיקום ארון הקודש. והכל – שקט, שקט. יותר מידי שקט…

 

 

ביום אחר, בדרך לעיירה פוטסדאם, עצרנו בגרונוולד, פרבר שקט ורגוע של ברלין. בתחנת הרכבת עצמה, נמצאת האנדרטה המשמעותית ביותר בעיני לזכר הנספים היהודים בברלין – רציף 17. על הרציף מדרכי ברזל המציינים את התקופה שבין 1942-44, והתאריכים הרציפים, כמעט יום-יומיים, עם מספרי היהודים שנשלחו מכאן למחנות ההשמדה.

שני דברים בלטו מאוד: האחד, איך אלפי היהודים הגיעו לכאן במועד שנקבע להם, עם מזוודה אחת בלבד, קנו כרטיס לכיוון אחד, ולא שאלו שאלות, לא התמרדו, לא הפרו את החוק? האם התשובה שהם רצו להיות “גרמנים טובים” מקובלת עלינו?

השני היה עשרות האנשים שעוברים כאן מידי יום. האם הם יודעים ומבינים מה אומר השלט? האם עוברת להם מחשבה כלשהי בראש? האם הם עצרו פעם ועלו לרציף לראות מה יש כאן?

 

 

 

בקרנו גם בוילה ואנזה, מקום הגיית רעיון “הפתרון הסופי”, הנמצאת במרחק נסיעה של כחצי שעה ממרכז ברלין. על שפת אגם שאין פסטורלי ממנו, בין חווילות פאר וחצרות מטופחות ויפיפיות, ישבה חבורת גברים וחשבה על השמדתו של עם שלם, בשיטתיות, בדייקנות, בפרטי פרטים.

הניגוד בין המיקום המקסים ורעיון המזוויע הוא כשחור מול לבן. עד כמה אכזרי יכול מח אנושי להיות? האם זו תולדה של שעמום?

לפחות הרגיע אותנו לראות סיורים של כיתות בית ספר במקום, ולקוות שההסברים שהם מקבלים (בגרמנית, שאיננו מבינים מילה ממנה) ראויים ומלמדים.

 

אני לא הייתי במשלחת לפולין, אבל בעלי כן. השאלות כל הזמן מתעוררות, אבל על רובן כנראה שאיש לא יוכל לענות – כי אין להן תשובה הגיונית ומתקבלת על הדעת האנושית, משום שאותה תקופה לא היתה אנושית.

החוויות של העיר המודרנית של היום, המקבלת את השונה והזר, ושקמה מתוך ההריסות, מול הזיכרון הנורא שאנחנו כעם וכיהודים נושאים לכל מקום, הוא לא קל, מאתגר ומעלה מחשבות.

 

לקריאה נוספת :

חוויות מברלין  – פגישה ראשונה

חוויות מברלין – מזרח ומערב

חוויות מברלין – פאר העבר

להורדת מסלול טיול בברלין- לחץ כאן