האורות הנוצצים והקישוטים, הפונץ’ החם והמרקים, הקור והמראות היפים של וינה חיבקו אותנו בטיול משפחתי, בתקציב של 2000 ₪ לאדם.

סוף סוף זכיתי להגשים חלום ישן – וינה. הצלחתי לשכנע את בני המשפחה שיש אנשים חיים גם בחורף בוינה, ואם מתלבשים טוב טוב אפשר להנות גם בקור מכמה ימים בין ארמונות, מוזיקה ובעיקר שווקי חג המולד בצבעוניים. וכן – אני שמחה לבשר שעמדנו בגאון בתקציב שקבענו! כל ההכנות לקראת הסתכמו ב1500 ש”ח לאדם, ויתר ההוצאות על אוכל וקניות הוסיפו עוד 2000 ש”ח. על המחירים וההוצאות תוכלו לקרוא כאן. כל החוויות, ההמלצות והרשמים מוגשים לכם כאן עם שניצל וינאי ושטרודל.

וינה – טיסה דרך עובדה

טסנו דרך עובדה לברטיסלבה, בטיסה של חברת ריינאייר שעלתה לארבעתנו פחות מ 370 דולר, כולל מקומות שמורים בהלוך ובחזור. לקחנו כל אחד טרולי ותרמיל אישי קטן, שהספיק לכל בגדי החורף החמים וגם לקצת קניות שחזרו איתנו.

הדרך לעובדה אמנם לא קצרה, אבל אם הולכים אותה לחלק מהטיול, היא לא כל כך נוראית. תחשבו על נחיתה בחו”ל ונסיעה של 2-3 שעות ליעד, כמו בין מילאנו לאגם גארדה או בין באזל / ציריך ליער השחור. נהנינו מהנוף מדברי בראשיתי, שבמהרה יתחלפו בירוק של אירופה.

שדה התעופה של עובדה הוא טרמינל קטן, שמזכיר את טרמינל 1 בימיו היפים או את שדה התעופה של אילת. יש חניה צמודה לשער, אבל היא מוגבלת למספר קטן של רכבים, וכל הקודם זוכה. מולה יש חניית כורכר גדולה יותר. החניות צמודות לגדר הבסיס, ויש פטרולים במשך היום והלילה. כל הרכבים נותרו שלמים ובמקומם כשחזרנו.

האוטובוסים הרבים לא הכינו אותנו למה שקורה בפנים: המוני תיירים ממדינות מזרח אירופה וחבר העמים, עמוסי מזוודות גדולות, שחוזרים מהשמש של אילת. אין תור נפרד לנוסעים שעולים עם טרולי למטוס, וביקשו מאיתנו לחכות בתור לבידוק הביטחוני יחד עם כולם. בשלב מסויים “חילצו” את הישראלים מהתור וזירזו את העברתנו. הבידוק וכל תהליך ביקורת הדרכונים היה איטי להחריד. הם כנראה לא מורגלים בכמויות נוסעים כאלו, ואין מספיק כח אדם. מה גם שאף עובד לא דובר רוסית, והתקשורת עם התיירים קשה.

בדרך חזרה נכנסנו שוב לטרמינל היוצאים, התורים של שבוע קודם נעלמו כלא היו. לא יודעת אם זה תלוי בשעה, בשבוע או בכמות הטיסות לאותו יום, אבל אין ספק שצריך קצת מזל. בכל מקרה, שווה לתכנן להגיע 3 שעות לפני מועד הטיסה, גם אם אתם לא מוסרים מזוודות.

בדיוטי פרי של עובדה יש חנות משקאות ובשמים שמציעה כל טוב, דוכני תכשיטים של שטרן, מוצרי ים המלח, תוצרת ישראלית וכמה דוכני אוכל המספקים את הצורך להתחיל להרגיש חו”ל.

בשל העיכובים הרבים בבטחון, נאלצנו להמתין לעליה למטוס, וגם כשכבר ישבנו בו, חיכינו למאחרים עוד כשעה.

הטיסה עצמה היתה סבירה ביותר למחיר לואו קוסט. המושבים הקבועים צפופים יחסית, אבל גם הבחור הגבוה שישב בשורה לידנו מצא את מקומו. הדיילים עברו הלוך ושוב והציעו אוכל, שתיה, משקאות קוסמטיקה לרכישה, ונראה שעשו קופה די יפה דווקא על האירופאים. אנחנו הגענו מצויידים במים וכריכים מהבית, ולא הרגשנו מקופחים או רעבים. להיפך, אוכל של מטוסים הוא עדיין אוכל של מטוסים.

גם שדה התעופה בברטסילבה אינו גדול. ביקורת הדרכונים היתה מהירה, וביציאה ישנה בדיקה נוספת של המשטרה המקומית לזיהוי עפ”י תמונת הדרכון, כנראה בשל חשש ממהגרים.

הזמנו מקומות באוטובוס של חברת SLOVAK LINES  הנוסע משדה התעופה ישירות למרכז וינה, המחיר מגוחך של 30 יורו ל2 מבוגרים ושני ילדים, הלוך ושוב. זול בהרבה ממונית לתחנת הרכבת ונסיעה ברכבת, וזהה מבחינת זמן הנסיעה הכולל – שעתיים. האוטובוס מצוייד במסכי מגע אישיים לכל נוסע, עם מוזיקה וסרטים, חיבור USB  לנייד או טאבלט ו WiFi חופשי. יש ארגז עם בקבוקי מים וסודה לשתיה חופשית בדרך ועלוני מידע.

הדירה של אלגה במרכז וינה

הדירה ששכרנו (לחץ כאן להזמנה) נמצאת בחלק המרכזי של ברחוב מריה הילפר, רחוב החנויות הראשי והארוך, שמחבר בין העיר העתיקה של וינה לארמון שנברון. שילמנו 360 יורו ל 6 לילות + תוספת ניקיון סופי 35 יורו. היא קרובה לתחנת הרכבת WESTBAHNHOF, שבה קווי מטרו, חשמליות, רכבות בין עירוניות ואוטובוסים.

אלגה שלחה במייל הוראות הגעה מדוייקות, קוד לכספת בכניסה שבה חיכו לנו המפתחות והנחיות לפתיחת 3 מנעולים עד לדירה – דלת הכניסה, המעלית ודלת הדירה.

זוהי דירת שני חדרים משופצת המתאימה לעד 6 לנים: בחדר השינה יש מיטה זוגית ועוד מיטת יחיד, בסלון ספה נפתחת למיטה זוגית ועוד מיטת יחיד. המטבח מאובזר עם תנור, מיקרוגל, מדיח, טוסטר, מכונת קפה, קומקום חשמלי, קולט אדים וכיריים חשמליות. כלי האוכל מגוונים, כולל סירים, מחבתות, כלי הגשה, סט צלחות מלא וסכום. יש גם סבון כלים, ספוגית ומגבת מטבח, וכן פינת אוכל גדולה. חדר האמבטיה נקי והשירותים מבריקים. יש גם ארון גדול עם קולבים, מייבש שיער, קרש גיהוץ ומגהץ. הרצפה מחוממת ויש מזגן לימי הקיץ. בלילה חם מאוד בדירה, ואפשר להסתפק גם בגדים קצרים, למי שלא סובל מקור. אני בהחלט מוכנה לגור בדירה כזו באופן קבוע!

כשהגענו, הסתבר שלא הכינו לנו מספיק מצעים ומגבות, בגל טעות בשיבוץ החדר. שלחתי מייל לבעלי הדירה וקיבלתי תשובה מיידית שהם מגיעים תוך חצי שעה. אחרי 20 דקות, הופיעו זוג הבעלים עם כל הדרוש, התנצלו על הבלבול וסידרו את המיטות. ראוי לציין, שגם במהלך השבוע, כשנגמר לנו נייר הטואלט, הם ענו למייל במהירות ולמחרת השאירו לנו עוד כמה גלילים. הם פתחו לפנינו את מפת העיר, הסבירו לנו איפה האתרים המרכזיים (כאילו שלא הכנתי כבר הכל מראש…) ובאילו מסעדות באזור שווה לאכול. אנחנו בחרנו לסיים את היום הראשון במסעדת “וופיאנו” בתחנת הרכבת הקרובה. חזרנו לשם גם בערב האחרון, לארוחת פרידה.

כרטיס וינה פאס

הזמנתי מראש כרטיס וינה פאס, כרטיס המקנה כניסות חינם ל 60 אתרי תיירות מרכזיים. הכרטיס זמין ליום אחד, יומיים, 3 ימים או 6 ימים, והמחיר הוא 53-102 יורו למבוגר, 26-53 יורו לילד, בהתאם למשך הזמינות. למזלי, “נפלתי” על מחיר מבצע לכבוד ליל כל הקדושים, ושלימתי על כרטיס ל 6 ימים, לשני מבוגרים ו2 ילדים סכום של 308 יורו במקום 342 יורו. עוד קצת חסכון…

את הכרטיס וינה פאס ניתן לאסוף בשדה התעופה, או במשרדי החברה בתחנת המטרו שמול בית האופרה, שם התחלנו את יום הטיול הראשון בעיר.

 

ישנה אפשרות לשלב גם נסיעות, אבל בחישוב כדאיות השתלם יותר לקנות כרטיס נסיעות שבועי. כרטיס כזה זמין מיום שני ועד יום שני שאחריו, ומחירו 16.20 יורו. כיוון שהגענו ביום א’, רכשנו כרטיס לנסיעה בודדת לכל אחד מאיתנו עד לדירה במחיר 2.20 יורו למבוגר וחצי מחיר לילד.

קיים כרטיס הנחות נוסף, וינה כארד, שמקנה הנחות בלבד בכניסות לאתרים, והוא פחות השתלם עבורנו.

הכרות ראשונה עם וינה

אחרי כל ההתארגנויות והמנהלות, יצאנו מתחנת הרכבת למרגלות בית האופרה המפואר של וינה. פנינו לאורך הרינג (הרחוב הראשי המקיף את העיר העתיקה) והלכנו לאורכו לכיוון ארמון הופברג, מתחם ענק עם כמה אטרקציות, שכולן חינם למחזיקי כרטיס וינה פאס. אוסף תכשיטי הכתר המפואר מרשים בעושרו. הכתרים, השרביטים, החרבות והתכשיטים משובצים אבני חן יקרות, הגלימות רקומות בחוטי כסף וזהב, חפצי הדת של הכנסיה עשויים מלאכת מחשבת וגולת הכותרת – קרן ארוכה של חד קרן ואבן האמרלד הגדולה בעולם.

אוסף מרשים נוסף הוא כלי האוכל וההגשה העשויים כסף וזהב, מצויירים בעבודת יד והמגוון העצום של מערכות השולחן. אפשר לראות מגש הגשה באורך 3 מ’ ושולחן אוכל ערוך ל140 סועדים.

בהמשך לאוסף כלי האוכל, עולים למוזאון המוקדש לנסיכה סיסי, שם מוצגים בגדיה, תכשיטיה, תמונותיה, חדריה ואורח חייה. הנסיכה, שהגיעה לחצר המלוכה האוסטרית מבוואריה בגיל 15 בלבד, לא אהבה את הטקסים הרשמיים והחיי הארמון, לכן נהגה לנסוע רבות ברחבי העולם. היא גם התאמצה לשמור על נעוריה ומראה הצעיר, והתמונות הסוקרות את חייה מעידות שגם בגיל 60, אז התנקשו בחייה, נותרה צעירה ויפה כמו בגיל 16. הביקור עובר בין חדרי הארמון הרשמיים, חדריו של הקיסר פרנץ יוזף, אולמות קבלות הפנים וחדרי השירותים, האמבטיה והכושר של סיסי.

מחוץ לארמון נפתח שוק חג מולד עם כמה דוכנים ססגוניים ומקסימים למזכרות, מתנות ואוכל. לידם עומדות כרכרות הסוסים ומחכות לנוסעים שיסכימו לשלם 55 יורו לסיבוב של 20 דקות. בגלל הקור, הם מכוסים שמיכות ואפילו דאגו להם למחממי אוזניים. אנחנו נכנסנו להתחמם בשוקו ועוגיות סניף סטארבאקס.

לא רחוק משם נמצאת הספריה הלאומית של וינה. אולם עצום, מעוטר ציורי תקרה ועמודים בארוקיים, עם שתי קומות של מדפי ספרים גבוהים, שסולמות נשענים עליהם וגלובוסים ענקיים ועתיקים עומדים במרכז. הספרים העתיקים והתפאורה הכוללת מרגישים כאילו נכנסנו לסיפור של הארי פוטר.

המשכנו לביתן הפרפרים, חממת זכוכית ומתכת עם גן טרופי מלא סחלבים, מפלים וצמחיה, בו עפים פרפרים ענקיים בחופשיות. מכיוון שכבר ביקרנו בחממה דומה באי מינאו בשוויץ, וגם כנראה בשל העונה בה הפרפרים לא מתרבים, פחות התרשמנו, אם כי נהנינו. הכניסה לכאן אינה כלולה בכרטיס וינה פאס, ושילמנו 6.5 יורו למבוגר, ו 5 יורו לילד.

 

בשל הלחץ המתון של הבנות לקצת שופינג, חזרנו לדירה לאורך רחוב מריה הילפר המלא חנויות. כמובן עם עצירות רבות למדידות וקניות. בקצה הרחוב, במס’ 114 בקרבת תחנת הרכבת WESTBAHNHOF, ישנה מסעדת המבורגרים מעולה בשם La Burger. המסעדה מעוצבת עם כסאות נדנדה במקום ספסלים, ההמבורגרים מוכנים בעבודת יד מבשר בקר טעים, לחמניות טריות, מגוון תוספות ורטבים לבחירה. אכלנו 4 איש כולל צ’יפס ושתיה ב 36 יורו.

וינה האימפריאלית

ארמון שנברון מפואר ומרשים הרבה יותר מארמון הופברג. הגודל העצום, הפאר של החדרים והתצוגות מזכירים את ארמון ורסאי ואף עולים עליו. עם כרטיס וינה פאס קיבלנו כניסה חופשית לסיור הארוך העובר בין 40 חדרים מתוך 1441 חדרי הארמון. הסיור מלווה במדריך קולי, הנותן הסבר קצר על כל חדר ומתאר את חיי הקיסר, אישתו מריה תרזה ו16 ילדיהם. בהחלט מומלץ לקחת את הסיור הגדול והארוך יותר, כי החדרים היפים ביותר נמצאים בחלק הזה, עליו מדלגים בסיור הקצר.

מצד ימין של הכניסה לסיור בארמון נמצא מוזיאון הילדים. זהו אזור אינטראקטיבי, המתאר את סדר היום וחייהם של הילדים בארמון, חדריהם, צעצועיהם ומשחקיהם, התלבושות שלהם ועוד. בכל חדר יש פעילויות לילדים והסברים בכמה שפות. אפשר להתלבש בבגדי נסיכים ונסיכות, לשחק בצעצועים העתיקים, להתנסות בתסרוקות ופאות, ללמוד על סדר יומם של הילדים ולפגוש את רוחו של מוצרט. חוויה מקסימה בעיקר לילדים צעירים.

סמוך עליו נמצא בית הכרכרות, המרכבות והאפיריונים שהובילו את קיסרי אוסטריה ביום יום, אירועים וטקסים, חתונות ולוויות. גם כאן, כמו לשאר המקומות בהם ביקרנו בשטח הארמון, הכניסה חינם בהצגת כרטיס וינה פאס.

הלכנו דרך הפארק היפיפה, בשבילים מכוסים עלי שלכת ובין עצי אשוח שעליהם מטפסים סנאים, אל גן החיות המפורסם של וינה. הגן הוא אחד היפים באירופה ובו כמה בעלי חיים נדירים, כמו פנדה וקואלה, ביתני תצוגה מרשימים, כמו יער הגשם עם מערת עטלפים, האקווריום ואריות הים, פינות משחק וליטוף לילדים ושביל צמרות עצים הצופה על הגן ופאתי העיר. בהחלט ניתן להעביר כאן יום שלם. בחורף הגן נסגר בשעה 16:00. על גני הארמון והגלורייט ויתרנו. ההליכה המרובה והקור הראו אותות עייפות גם בבנות.

חזרנו אל המטרו ונסענו לצד השני של וינה, שם נמצא פארק השעשועים פראטר, ובו גלגל הענק העתיק. הפארק פתוח לכניסה חופשית ומציע מגוון מתקנים: רכבות הרים, מכוניות מתנגשות, מוזיאון השעווה של מדאם טוסו, סימולטור טיסה ועוד. הוא היה די שומם, והאטרקציה העיקרית שמשכה את המבקרים היתה גלגל הענק. גם אליו נכנסים ללא תשלום וללא המתנה בתור עם כרטיס וינה פאס. בתום סיבוב של כחצי שעה, עם עצירות בגבהים שונים לכניסה ויציאה של נוסעים לקרוניות, חזרנו לדירה.

רעבים ועייפים, החלטנו לבדוק את המסעדה הסמוכה עליה המליצו בעלי הדירה. המלצריות במסעדה לבושות בגדים מסורתיים ומגישות אוכל וינאי קלאסי על שולחנות עץ באווירה כפרית. השניצל הווינאי מוגש עם מבחר סלטים מקומיים, כמו כרוס כבוש, מלפפונים בשמיר וסלט תפוחי אדמה. המנות גדולות ומשביעות ומגיעות עם תוספת אורז. מהשניצל עצמו לא “נפלנו”. התענוג הסתכם ב 75 יורו ל 4 סועדים רעבים, כולל שתיה וטיפ.

יום טיול וינה-זלצבורג

לגיוון הנוף והטיול בחלטנו לצאת ליום אחד ברכבת לזלצבורג. הנסיעה נמשכת שעתיים, ברכבת נוחה עם קרון מסעדה ומלצר שעובר בין הנוסעים ומקבל הזמנות. מטעמי חסכון, לקחנו איתנו כמה נישנושים ושתיה לדרך. קיווינו להנות מהנוף הכפרי של אוסטריה, אבל היה יום ערפילי מאוד, וחלק מהנסיעה עובר בתוך מנהרות.

זלצבורג עצמה חיכתה לנו גשומה וקרה, מוקפת הרים גבוהים מכוסים שלג. הרחובות הציוריים מזכירים את פארג, עם סמטאות מלאות חנויות ומעברים המחברים ביניהן ומסתירים עוד חנויות מעוצבות. לצערינו, הגענו כמה ימים לפני פתיחת שוק חג המולד ברחבת הכנסיה, אבל היו מספיק קישוטים ברחובות.

התחלנו את היום בביקור בגני ארמון מיראבל, בהם צולמו סצנות מתוך הסרט “צלילי המוזיקה”. הגנים מקיפים על העיר ועל הטירה שבמרומי המצוק. משם חצינו את הנהר והלכנו לאורכו לתוך העיר העתיקה. הגענו לכיכר מוצרט, ביקרנו בקתדרלה הגדולה ועלינו בפוניקולר לטירה. כרטיס העליה כולל גם ביקור באתרי הטירה: האולמות, תצוגת כלי הנשק ומוזיאון המריונטות.

מהתצפית נשקף נוף ההרים המושלגים סביב והעיר הפרוסה למטה. ישבנו במסעדת הטירה כדי להתחמם במרק סמיך, ולהנות מהנוף מוגנים מהרוחות.

 

מאחורי הכנסיה נמצא מוזיאון זלצבורג, הכולל כמה תערוכות במבנים שונים. אנחנו נכנסנו לפנורמה, ציור ענק ברוחב 26 מ’ ושטח של 130 מ”ר, שמתאר את הנוף הנשקף מראש הטירה כפי שנראה לצייר במאה ה18. הציור מלא פרטים קטנים שניתן לראות דרך משקפות, ומתאר את חיי האנשים בשדות, בעיר ולאורך הנהר. מי שלא ביקר עדיין בפנורמת מסדאך בהאג יתרשם מאוד. אפשר לעשות חידון לילדים ולבקש מהם לגלות פרטים בציור.

לצערנו, לא מיצינו את זלצבורג כמו שרצינו. הגשם הטריד והקור הציק. חזרנו לתחנת הרכבת להתחמם בקפה ושוקו, ולחכות לרכבת חזרה. אין לי ספק שנחזור לעיר וביקור נוסף כשנגיע לטיול באזור בתקופה חמה יותר.

מפגשים מהסוג השלישי

במהלך הטיול שאלה אותי הבת שלי האם בעידן שבו העולם הוירטואלי חודר לחיים האמיתיים ומאפשר לראות את האתרים והמקומות בלי לצאת מהבית או לקום מהספה, עדיין שווה לצאת לטייל בחו”ל. כמה שעות אח”כ קיבלנו כולנו את התשובה. כשחיכינו בבית הקפה בזלצבורג, פנתה אלינו אישה שישבה בשולחן סמוך. היא שאלה בעברית אם אנחנו מדברים עברית. כמובן שהופתענו מאוד, ושאלנו מאיפה היא יודעת עברית. היא סיפרה שביקרה בארץ לפני שנים רבות, בצעירותה, ואף התנדבה כאן בקיבוצים ויישובים שונים, והיום היא מלמדת עברית באוניברסיטה של זלצבורג. היא ביקשה את עזרתנו בהבנת טקסט שלימדה, והסתיים בבדיחה שלא הבינה את משמעותה. השיחה היתה מעניינת ומפתיעה, והבנות שלי היו מוקסמות. הצענו לה לחבר בין הסטודנטים שרוצים ללמוד עברית בזלצבורג, עם ישראלים שרוצים ללמוד גרמנית בארץ, כדי שיתרגלו את השפות ביניהם.

מפגש נוסף, מצחיק ומשעשע, היה לנו במסעדת השניצלים הידועה “פיגלמולר”, בעיר העתיקה של וינה. המלצר ששירת אותנו קלט מיד שאנחנו ישראלים, ופנה אלינו בעברית עילגת. הוא סיפר שעבד זמן מה במסעדת “אבו חסן”, יש לו חברים ישראלים והוא אוהב להגיע לארץ לפחות פעם בשנה. הוא מאוד אוהב חומוס, ולא מרוצה מרמת החומוסיות של וינה. אז בפעם הבאה שאתם מגיעים לעיר, תביאו איתכם חומוס טרי ותחפשו את המלצר מאבו חסן אצל פיגלמולר…

מפגשים כאלה הם שהופכים כל טיול לחוויה מיוחדת וחד פעמית, והם בעצם הסיבה האמיתית לנסיעות.

המרכז העתיק של וינה

וינה העתיקה היא קסם בפני עצמו. כמו כל מרכז היסטורי באירופה, הכל סובב סביב הקתדרלה המרשימה עם גג הרעפים הצבעוניים המסודרים בצורות גיאומטריות ומגדלי הפעמונים הגבוהים הנראים למרחוק. ברחבת הקתדרלה פועל שוק חג מולד נוסף, והכרכרות מוכנות לטיול רומנטי בסמטאות סובבות אותה. מאות תיירים פוקדים את העיר, מטיילים ברחוב גראבן עמוס חנויות היוקרה והמותגים, ויושבים בבתי הקפה והמסעדות.

חשוב היה לנו לבקר בכמה אתרים מרכזיים בעיר העתיקה, והתחלנו בבית הכנסת הגדול. סיור מתקיים בכל יום בשעה 11:30, בליווי הסבר על חיי הקהילה בשנים שעברו, האישים החשובים שצמחו בה והותירו את חותמם בהיסטוריה של וינה והעולם כולו, כמו מאהלר, פרויד, הרצל, ורטהיים ואחרים, וההיסטוריה של בית הכנסת. ייחודו הוא בהיותו בית הכנסת היחיד מתוך 23 ששרד את ליל הבדולח. עפ”י ההסבר, היו לכך כמה סיבות: הוא היה סמוך לבתי מגורים של אישים אוסטרים חשובים ולכנסיה עתיקה, אבל בעיקר בשל היותו מרכז התיעוד של הקהילה, בו נשמרו פרטיהם של כל היהודים בעיר, כתובותיהם ורכושם – מידע חיוני והכרחי לנאצים.

כמה פסיעות משם נמצא שעון אנקר המוזיקלי, שבכל שעה מופיעה דמות אחרת מההיסטוריה הוינאית, ובדיוק בשעה 12 בצהרים עוברות בסך כל הדמויות בליווי מוזיקה התואמת את התקופה בה חיה אותה דמות.

שווה להגיע לכיכר היהודים, ולראות את האנדרטה לזכר 65,000  קורבנות השואה שניצבת במרכזה. האנדרטה מעוצבת כספריה בה הספרים מסודרים הפוך ושעריה סגורים, וסביבה מצויינים שמות מחנות ההשמדה בהם נרצחו אנשי הקהילה שלא ברחו בזמן. עוד בכיכר, המוזיאון היהודי, הסניף המספר על הקהילה בתקופת ימי הביניים. מאוד התאכזבנו ממיעוט המוצגים והדלות של המוזיאון. סניף נוסף, לא רחוק משם, מתאר את חיי הקהילה בתקופה שלפני, מהלך ואחרי מלחמת העולם השניה, אבל עליו ויתרנו. הכרטיס לשני המוזיאונים משולב ותקף ל 4 ימים, וגם הוא כלול בכרטיס וינה פאס.

אטרקציה חווייתית במיוחד לילדים ומבוגרים כאחד היא ה TIME TRAVEL, מסע בזמן לאורך ההיסטוריה של וינה, באמצעות מיצגים, סרטי D4, קטעי מוזיקה ובובות. הסקירה עוברת מתקופת היותה של וינה מחנה רומאי, דרך המלחמה עם התורכים, הקמת הקתדרלה בימי הביניים, מגיפת הדבר שהשמידה שליש מאוכלוסיית אירופה, האימפריה האוסטרו – הונגרית והקיסרים לדורותיהם, המלחינים והמוזיקה שהתפתחה בוינה. מבחינת הבנות, זו היתה ה- אטרקציה של הטיול כולו.

 

בשעה 3 בצהרים מתקיים בכנסיית סן סטפן, שסמוכה לרחוב גראבן, קונצרט חינם. על תתפתו לנציגים הרבים המסתובבים בכניסה לקתדרלה ומציעים קונצרטים במחירים של כמה עשרות יורו! אם חשקה נפשכם בקצת מוזיקה ומנוחה לרגליים – הכנסו לכנסיה היפה.

שווקי חג המולד של וינה

את היום האחרון בעיר הקדשנו בעיקר לשווקי חג המולד. התחלנו בארמון בלוודיר, שבחצרו היה שוק חג מולד קטן, בו טעמנו סופגניה מקומית מלאת אבקת סוכר. בחדרי הארמון המפוארים מוצגות עבודות אומנות של מיטב ציירי אוסטריה ואירופה, ביניהם גוסטב קלימט, שצייר את “האישה בזהב” – דמותה של אדלה באואר היהודיה, שסיפור השבתו לידי בעליו היהודים הפך לסרט קולנוע. הארמון מרשים, בעיקר הגנים שלו, למרות שהמזרקות פעילות רק בקיץ. אבל אם אתם רוצים לראות קצת אומנות וינאית, עדיף אולי לשקול ביקור במוזיאון אלברטינה במקום. אנחנו ניצלנו שוב את כרטיס וינה פאס והכניסה החופשית לארמון, בעיקר כדי לראות את החדרים היפים.

 

 

משם המשכנו לשוק חג המולד בקארלפלאץ. השוק הזה הוא בין הגדולים בעיר, עם שפע דוכני מתנות, קישוטים ואוכל. טעמנו מרק דלעת חם, קרפים עם שוקולד וופל בלגי. הכל כדי להתחמם קצת. לילדים יש פעילויות ומתקנים, ובמרכז השוק מכלאה מוקפת חציר עם עיזים וכבשים ותיאור האבוס בו נולד ישו.

לא רחוק משם נמצא השוק הקבוע של וינה – נאשמרקט. בשוק מוכרים ירקות ופירות, תבלינים וחמוצים, גבינות, בשר ודגים וכל טוב בדוכנים מעוצבים כמו בתערוכה, והכל מעורר תיאבון. שם ישבנו בבית קפה לזאכר טורט כמיטב מסורת וינה.

התחנה הבאה – בית המוזיקה. עוד אטרקציה נפלאה לילדים, שלקחה אותנו למסע בעולם הצלילים. בבניין בן 5 קומות, שהכניסה עליו במדרגות מנגנות, כמו בסרט “ביג” של טום הנקס, עוברים בין אולמות קונצרטים בהם מתנגנת מוסיקת ואלס, מכירים מלחינים מפורסמים, לומדים איך מפיקים צלילים ומושגים מעולם הקולות ומתנסים בהפקת קולות וניצוח על תזמורת. חוויה לכל גיל, בכל רמת הבנה. יש הסברים באנגלית, ואם קצת עזרה מההורים בהפעלות ובמשחק, כולם נהנים. אסור לפספס!

לסיום סיומת של הביקור בוינה, הגענו לשני השווקים הגדולים והצבעוניים ביותר: הראשון במריה-תרזה-פלאץ, שבין רובע המוזיאונים וארמון הופברג, עם עשרות דוכנים מוארים. בעקרון, הדוכנים חוזרים על עצמם בכל מקום, אבל כאן היתה תאורה מיוחדת על הבניינים מסביב, שהתחלפה כל כמה דקות. במרחק לא גדול ממנו – השוק המרכזי ברחבת בית העיריה, עם שער כניסה מואר, עץ חג מולד עצום ונוצץ, מוזיקה שמחה ותאורה קסומה על הבניין הגותי היפיפה.

השורה בתחתונה – וינה שווה ביקור!

למרות הקור, החשכה המוקדמת, ההליכות המרובות וכאבי הרגליים – וינה היא בהחלט יעד שווה ל4 ימים לפחות. יש בה המון מה לראות ולחוות, ואנחנו טעמנו רק חלק ממנה, בעיקר כי התמקדנו בשווקי חג המולד וויתרנו על מרבית המוזיאונים שלה. יש בה המון אטרקציות ופעילויות לילדים בכל גיל, והיא יעד מתאים מאוד לחופשה עירונית משפחתית. וינה נוחה מאוד להתניידות מבחינת תחבורה ציבורית, וגם מבחינת נגישות עם עגלות ילדים או כסאות גלגלים. עוד על נגישות בוינה בפוסט נפרד.

המחירים בעיר סבירים יותר משחשבתי בתחילה. ארוחה משפחתית ממוצעת במסעדה עלתה כ 70 יורו ל4 סועדים, כולל תוספות ושתיה. לא הרגשנו שאנחנו חוסכים מעצמנו דבר, למרות שניסינו לשמור על תקציב סביר. יחד עם ההקצבה לבנות לשופינג ובזבוזים, הוצאנו פחות מ 800 יורו במהלך כל השבוע. הניצול של כרטיס וינה פאס, והתמקדות בעיקר באתרים שהוא מציע (והם רבים ומספיקים גם לשבוע נוסף), הוכיח את עצמו. בשורה התחתונה – בהחלט עמדנו בתקציב של 8000 ₪ לכל החופשה.

 

להורדת מסלול הטיול שלנו – לחצו כאן