טיול לקובה הוא כמו מסע אחורה בזמן: בתים קלופי טיח בסגנון קולוניאלי מהמאה ה19, מכוניות עתיקות משנות ה50-60, שכאילו הוצאו ממוזיאון עדיין נוסעות ברחובות, אין שלטי חוצות או פרסומות, אין חנויות מנקרות עיניים או בוטיקים, והאנשים פשוטים ומסבירי פנים.

בערים המרכזיות, בעיקר בהוואנה הבירה, ישנם מלונות פאר של חמישה כוכבים, לצד מלונות בבעלות ממשלתית, כמו יתר המוסדות במדינה. רובם מאכזבים ברמתם, יחסית לסטנדרטים “מערביים”, ואינם באמת משקפים את הרוח המקומית האמיתית.

אבל מי שרוצה לחוש את קובה, הוויתה ואנשיה צריך לחפש Casa Particular, חדרים להשכרה בבתי מקומיים. זהו סוג של ניסוי בקפיטליזם, ודרך נוספת של התושבים לנסות לעשות קצת כסף, ברישיון ממשלתי כמובן. בעלי הבית חולקים את דירתם הצנועה, מציעים חדר, מקלחת וארוחת בוקר, ולעיתים גם ערב, עם מטעמים מקומיים. חלק מהבתים הם ישנים ויפים וחלקם בסיסיים אף יותר, אבל בני המשפחה כולם מתאמצים לשמור עליהם נקיים ומתוחזקים. משפחות המשכירות חדרים הן אמידות יותר מקובני ממוצע, ולעיתים מעסיקות גם צוות עובדים לבישול ונקיון.

החדרים מאובזרים היטב, לרוב עם אמבטיה צמודה, פטיו או מרפסת, מקרר מצוייד במים קרים, קולה ורום (בתשלום נוסף), מאוורר תקרה ומיזוג אויר (שאין לסמוך על כך שיעבדו תמיד). גם המים במקלחת חמים, למרות שלעיתים החיווט החשוף מהדוד לברז מפחיד מאוד!

הקסם האמיתי במקומות אלו הוא לפגוש את המקומיים בבתיהם. לעיתים הם דוברי אנגלית סבירה, ולפעמים כמה מילים בספרדית או תנועות ידיים יעשו את עבודה היטב.

זוהי קובה האמיתית!