מלחמות השוורים הן מופע מקובל בספרד, פורטוגל, דרום צרפת ומקסיקו כבר מאות שנים, וחלק מהתרבות הלטינית והספרדית, אולם לאחרונה מתרבים הקולות הקוראים להפסקת התעללות זו בפרים ובסוסים.
האירוע הוא בעצם טקס המוכתב ע”י סדר קבוע ונוקשה, המתחיל הרבה לפני המופע לקהל.
מלחמת השוורים מורכבת משלוש מערכות:
בראשונה משתתפים הפאון, המטעה את הפר עם הגלימה, והפיקאדור, המשליך עליו חניתות.
במערכה השניה הבנדריירו נועץ חרבות מקושטות דגלונים בעורפו של הפר.
המערכה השלישית מצטרף המטאדור עם גלימה אדומה המסתירה את חרבו. הוא משחק עם החיה עד להתשתה, ולבסוף תוקע את החרב והורג את הפר לקול תשואות הקהל.
ימים רבים לפני האירוע הפר עובר הכנה אינטנסיבית, המיועדת להחלישו, כולל קשירת משקולות לצווארו, הכאה ממושכת, חיתוך הקרניים – העוזרות לו להתמצא במרחב, חיכוך רגליו במלח עד פציעה (לכן הוא רוקע ובוטש באדמה) והחזקתו בחשכה מוחלטת עד כניסתו לזירה.
גם הסוסים עליהם רוכבים הפיקאדורים (נועצי החרבות) עוברים הכנה שתמנע את בהלתם: עיניהם מכוסות ואוזניהם סתומות בעיתונים.
בשנים האחרונות החלו מחוזות שונים בספרד להוציא את מלחמות השוורים מחוץ לחוק, ורוב האוכלוסיה תומכת בנושא. ביולי 2010 הועבר חוק בקהילה האוטונומית של קטלוניה האוסר על קיום מלחמות שוורים במחוז, ובברצלונה הפכו את הארנה המסורתית לקניון יפיפה.
גם פורטוגל הצטרפה להחרמה, ורק בעיירה אחת, ברנקוס, הותרה הריגת שוורים.
אז בפעם הבאה שלכם בספרד, לפני שאתם מחפשים את הזירה הקרובה למלון, תחשבו באיזה צד אתם באמת.